מכתב מס' 2 מיעקב לאהרן
Letter 2
Bethany 33rd year of Herod
Dear Aaron
Thank you for your letter, I was amused about your first attempt to build a wall. I'm sure Esau wanted a bent wall and I'm sure Samuel's goat will recover from the fright of having the wall fall on him, but, hey, everyone has to start somewhere.
I said I would write after we came back from Hebron which, I am ashamed to say, was some months ago - what a trip that was though, it took over a week to walk up there but we met up with quite a lot of other people who were also going up to Hebron, most of whom Mum and Dad knew and many of which seemed to be related to us. As a result, we walked quite slowly and talked a lot. We were only in Hebron for three days, actually, we kids weren't in Hebron at all! Dad pitched our tent outside the city on the first day and he and Mum went into the place and stayed overnight. I think they went to the synagogue but I don't really know but the place seemed to be heaving with people so I guess whatever they needed to do took longer than they expected. There was a bit of a buzz whilst they were away - seems a gang of men on camels came close to the camp and since there were mostly kids in the tents we were all pretty scared. But they kept on going and didn't hurt anyone. They seemed to be heading west towards Jerusalem. My sister, Sarah, said the camels were really cool, so I think she had probably not seen one before. Come to think of it I'm not sure I had either. Dad and Mum came back in time for supper the next day and we packed up the tent the day after and started the long walk back - I'm glad the donkey carries the tent and not me. So here I with the sheep again.
There has been trouble in the village. The Roman came into our house and asked us all how old us kids were, they looked long and hard at little Rebecca but once they looked in the right place, much to Rebecca's and Mum's anger, they eventually seemed convinced she really was a girl so left I her alone and left the house. I wonder what a three-year old girl could possibly have done to get the Romans so excited. The next day we heard that they had killed two little babies on the other side of the village. Mum went over to the house of someone called Rachel to try to comfort her so I suppose one of the babies which was killed must have been hers. Goodness only knows why the Romans have started killing babies, Dad thinks it has something to do with the guys on the camels but we don't really know how. Have the Romans been causing trouble in your village too?
Anyway, it's just about time to take the sheep out on the hill again but Dad wants me and Moshe to stay close to the older shepherds for the next few nights because he thinks either the Romans or the guys on camels might come back.
Write again soon and be careful of falling walls.
Your cousin,
Jacob
מכתב 2
בתאניה שנת 33 להורדוס
אהרון היקר
תודה על מכתבך, השתעשעתי מהניסיון הראשון שלך לבנות חומה. אני בטוח שעשיו רצה קיר כפוף ואני בטוח שהעז של שמואל יתאושש מהפחד שהחומה תיפול עליו, אבל היי, כולם צריכים להתחיל מאיפשהו.
אמרתי שאכתוב אחרי שנחזור מחברון שזה, אני מתבייש לומר, היה לפני כמה חודשים - איזה טיול זה היה אמנם, לקח יותר משבוע ללכת לשם אבל נפגשנו עם הרבה אחרים אנשים שעלו גם לחברון, שרובם אמא ואבא הכירו ורבים מהם נראו קשורים אלינו. כתוצאה מכך, הלכנו די לאט ודיברנו הרבה. היינו רק שלושה ימים בחברון, בעצם, אנחנו הילדים בכלל לא היינו בחברון! אבא הקים את האוהל שלנו מחוץ לעיר ביום הראשון והוא ואמא נכנסו למקום ונשארו ללון. אני חושב שהם הלכו לבית הכנסת אבל אני לא ממש יודע אבל נראה היה שהמקום סוער מאנשים אז אני מניח שכל מה שהם צריכים לעשות לקח יותר זמן ממה שהם ציפו. היה קצת זמזום כשהם לא היו - נראה שכנופיית גברים על גמלים התקרבה למחנה ומכיוון שהיו בעיקר ילדים באוהלים, כולנו די פחדנו. אבל הם המשיכו ללכת ולא פגעו באף אחד. נראה היה שהם הולכים מערבה לכיוון ירושלים. אחותי, שרה, אמרה שהגמלים היו ממש מגניבים, אז אני חושב שהיא כנראה לא ראתה אחד קודם. כשחושבים על זה אני גם לא בטוח שהיה לי. אבא ואמא חזרו בזמן לארוחת הערב למחרת, ארזנו את האוהל למחרת והתחלנו את ההליכה הארוכה חזרה - אני שמח שהחמור נושא את האוהל ולא אני. אז הנה אני שוב עם הכבשים.
היו צרות בכפר. הרומאי נכנס לביתנו ושאל את כולנו בני כמה אנחנו הילדים, הם הסתכלו הרבה על רבקה הקטנה אבל ברגע שהם הסתכלו במקום הנכון, למרבה הכעס של רבקה ואימא, הם נראו בסופו של דבר משוכנעים שהיא באמת ילדה אז השארתי אותה לבד ויצאתי מהבית. מעניין מה ילדה בת שלוש יכלה לעשות כדי לרגש את הרומאים כל כך. למחרת שמענו שהם הרגו שני תינוקות קטנים בצד השני של הכפר. אמא ניגשה לביתה של מישהי בשם רייצ'ל כדי לנסות לנחם אותה אז אני מניח שאחד התינוקות שנהרג היה כנראה שלה. אלוהים רק יודע למה הרומאים התחילו להרוג תינוקות, אבא חושב שזה קשור לבחורים על הגמלים אבל אנחנו לא ממש יודעים איך. האם הרומאים עשו צרות גם בכפר שלך?
בכל מקרה, זה בדיוק הזמן להוציא שוב את הכבשים לגבעה אבל אבא רוצה שאני ומשה נישאר קרובים לרועים המבוגרים ללילות הקרובים כי הוא חושב שהרומאים או הבחורים על הגמלים עשויים לחזור.
כתוב שוב בקרוב והיזהר מנפילת קירות.
בן דודך,
יעקב
No comments:
Post a Comment